פסק-דין בתיק ת"א 7020-08-10

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת להוסיף ולשלם לידיו את שווים של שני שיקים אשר נתנו על ידה כבטחון לפירעון הלוואה.

לטענת התובע, ניתנו לנתבעת הלוואות שונות במהלך השנים נוכח היכרות עסקית בין הצדדים. בשלב מסוים, הגיעו הצדדים לכלל הבנה כי יתרת חובה של הנתבעת לתובע, בגין כלל ההלוואות עומדת על סך של 140,000 ש"ח ובגין אותה יתרה, נתנו שני שיקים, האחד על סך של 80,000 ש"ח והאחר על סך של 60,000 ש"ח.

משעלו יחסי הצדדים על שירטון, הושלם התאריך על גבי השיקים, הם הוצגו לפירעון, אך הושבו מן הטעם של "העדר כיסוי מספיק".

בהתנגדות לביצוע שטר, טענה הנתבעת כי מטרת ההליך דנא, כמו גם הליכים נוספים בהם נקט התובע כנגדה, היא לנסות ולמנוע הגשתה של תביעה בהיקף של כ- 12.5 מיליון דולר ארה"ב, מכוח חובות של התובע כלפי הנתבעת.

עוד טענה הנתבעת, כי השיקים נשוא ההליך, נתנו לתובע כבטוחה לפירעון הלוואות אותן נטלה הנתבעת מהבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק")  ואשר התובע שימש להן כערב.

לגישת הנתבעת, משנפרעו ההלוואות בבנק, היה על התובע להשמיד את השיקים או להשיבם לידי הנתבעת ואולם נוכח מערכת היחסים העסקית בין הצדדים, לא וידאה הנתבעת השבת השיקים ונתנה אמון בתובע אשר הבהיר כי הללו הושמדו.

אקדים ואומר, כי שני הצדדים, מצאו לנכון להפנות את שימת הלב לעובדה כי התנהלו/מתנהלים ביניהם, או בין מי מהם לצדדים שלישיים,  מספר רב של הליכים משפטיים אשר מקורם במערכת היחסים העסקית אשר התקיימה בין הצדדים.

נוכח טענות חוזרות אלו של הצדדים, או מי מהם, אני מוצאת להדגיש כי ההליך שבפני, מוכרע על הראיות אשר הוצגו בתיק זה, כמו גם הוראות הדין הרלוונטיות.

אין בניהולם של הליכים אחרים, או הגשתן של תלונות למשטרת ישראל, כדי לגרוע מן הצורך והחובה להכריע את הסכסוך שבפני, אשר הינו סכסוך "כלכלי מסחרי", על בסיס נתוניו הפרטניים.

הטענות על פיהן הוגשו על ידי התובע או צדדים שלישיים הקשורים בתובע, תביעות אחרות בהיקף של כעשרה מיליון שקל כנגד הנתבעת, או כי בכוונתה של הנתבעת להגיש תביעה בהיקף של 12.5 מיליון דולר כנגד התובע, אין בהן, כדי לגרוע מן הצורך הפשוט להידרש לסוגיות הנוגעות לסיבת מתן השיקים על ידי הנתבעת לתובע, האירועים העובדתיים הנוגעים למתן/השבת השיקים, וקיומו של החוב הפרטני.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לעדויות הצדדים וסיכומיהם בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה. טעמיי להלן.

התביעה שבפני היא תביעה שטרית.

הנתבעת אינה מכחישה את דבר חתימתה על השיקים או את העובדה כי השיקים נתנו לתובע.

(בעניין זה ראה לדוגמא פרוטוקול הדיון מיום 19.11.2009 עמוד 1).

המחלוקות בין הצדדים נוגעות לסיבה בגינה נתנו השיקים, כמו גם ביחס לאירועים העובדתיים אשר התרחשו לאחר אותו מועד.

בעוד התובע טוען כי השיקים נתנו בגין יתרת חוב בגין הלוואות שנתנו על ידי התובע לנתבעת;

טוענת הנתבעת כי מדובר בשיקים שנתנו כבטחון בלבד,  עקב חתימתו של התובע כערב באופן אישי, להלוואה אותה נטלה הנתבעת מן הבנק, ואשר נפרעה במלואה.

נטל ההוכחה והבאת הראיות, מוטל מכוח מהותו של ההליך, בראש ובראשונה, על הנתבעת.

הנתבעת לא הרימה נטל ראשוני זה ולא הוכיחה טענותיה.